אלבר אלבז / מוזיאון העיצוב חולון
בקרתי במוזיאון העיצוב בחולון בתערוכה לזכרו של אלבר אלבז.
שהזכירה לי שוב שאני במקום הנכון.
אוהבת אופנה ותערוכות על אופנה. רצוי אומנם ב"ויקטוריה ואלברט" או ב"מטרופוליטן" אבל גם חולון לוקחת.
אני לא זוכרת באיזה גיל בדיוק החלטתי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה.
הימים היו ימי טרום אינטרנט, שיין ואסוס. כשמשהו היה חוזר מחוצלארץ הייתי מבקשת גיליון ווג.
ממשמשת אותו בחיל וברעדה. מריחה את דפיו. מדפדפת ומרחפת בדמיוני ללונדון פאריז ניו יורק רומא. אז מעצבים היו מותגים אישיים עוד לפני שידעתי מה זה מותג ומה זה אישי.
כל שנות התיכון את הדפים האחרונים שלי עיטרו דמויות ארוכות לבושות במיני מלבושים.
את תיק העבודות ל"שנקר" עשיתי במתפרת האמל"ח, שמלת כלה מבד מצנח, כובעים מספוגי אפודים ואת הבגדים הצגתי על מטרות דמות. נשבעת.
התקבלתי.
ודקותיים אחרי הבקו"ם התייצבתי ב"שנקר".
החלום שהתגשם הפך לסיוט וזה היה מבאס.
מייק לונג סטורי שורט (אני אאריך בהזדמנות) פרויקט שמלות ערב של שנה ב' גמר אותי סופית. לא חזרתי אחרי חופשת סמסטר.
נשמע פשוט? נראה אתכם אומרים להורים שלי לפני שלושים שנה שאתם מפסיקים ללמוד אחרי שלושה סמסטרים.
לקח לי עוד קצת זמן להבין שאני מעדיפה ליצור במילים מאשר ליצור בבדים.
אבל חוגגת 26 שנים מילוליות, מתוכן 18 שנים כעצמאית, עם עסק אחד "ברית המילה" שכולו מילים, סיפורים. פיתוח תוכן ומוצריו.
ובחזרה לתערוכה של אלבר אלבז.
כשחזרתי הביתה דפדפתי בתמונות, ראיתי שחזרתי עם תמונות של הסיפורים והמשפטים של אלבר
ופחות עם תמונות של הבגדים.
כן אני במקום הנכון של עצמי – מילים. סיפורים. אנשים.
איזה מזל שהקשבתי לעצמי אחרי פרויקט שמלות ערב שנה ב' בשנקר.
ובגדים? אני מאד אוהבת לקנות. מוכנים כבר.
