מה הכי בא לך לכתוב?
"מה הכי בא לך לכתוב?" היא שאלה אותי.
"סיפורים
ומסעות
סיפורי מסע
ומשא".
"אז תתחילי. למה את מחכה?"
סיפורי מסע הם דרך טובה להוריד מעלינו משאות מיותרים. כשיוצאים למסע צריך לארוז חכם
וקל. דפי בוקר הם דרך לשחרר את המיותר ולצאת קלילה (יחסית) למסע.
כל מסע.
לחוזר לכתוב דפי בוקר היה הדבר הראשון שהחזרתי לעצמי בחופשת הכתיבה הנוכחית
ואני ממליצה עליו בחום.
עשרים שנה אני מאז קבלתי את הספר "דרך אומן" של ג'וליה קמרון. לא תמיד הקפדתי על כתיבתם
אבל כשאני מקפידה קורים ניסים.
מחברת יפה, עט טרייה ולכתוב. כלומר עט חדשה שרוקדת על הדף בלי להתאמץ.
לקום בלי לצחצח שיניים.
המחברת ליד המיטה.
בלי לחשוב
בלי להציץ בנייד
פשוט להתחיל לכתוב.
7 דקות או 3 עמודים.
איך וכמה שבא לך לכתוב בלי לעצור.
גם כשאין על מה פשוט להמשיך לכתוב.
זאת יכולה להיות רשימת קניות. רשימת מטלות. לכתוב שאריות חלום מהלילה או זרם תודעה חסר מעצורים.
התמדה היא מילת מפתח. לא יום יומיים. כמו לצחצח שיניים כל יום.
יש לי עשרות מחברות כאלה כתובות צפוף צפוף בכתב לא קריא. כתב חרטומים כמו שקראו לזה פעם. לפעמים אני חוזרת לדפדף בתקופה מסויימת ומגלה שם אוצרות.
יש מחברות שאני מפחדת לפתוח אותן כי יודעת כמה כאב שפכתי בין השורות אבל הן שם.
אם אין לך מושג איך להתחיל, שאלות פותחות את השיבר. (מטולה מחזירה לי מילים ישנות)
שאלה היא קטליזטור טוב. היא יכולה להיות אחת קבועה כל בוקר (אני פחות טובה בקבוע מודה)
או שאלה מספר השאלות שלי.
היא יכולה להיות באנלית או פרקטית אבל פתוחה שהתשובה עליה היא לא כן/לא.
מה עוד אפשרי לי היום?
אם הייתי יודעת ש… אז…
מה הייתי עושה היום אם לא הייתי צריכה לעשות את מה שאני עושה?
יש לי הרגשה ש…
בכל מקרה דפי בוקר מטרתם העליונה להיות דפי בוקר.
וזהו.
כל השאר זה בונוס.
