אם פעם לוגו היה קודש הקודשים של כל מותג, היום אנחנו רואים יותר ויותר חברות משחקות עם הגבולות – מעלימות את השם, מחליפות אותיות, או אפילו מסתפקות בצבע או צללית כדי לגרום לנו לזהות אותן.
מקדונלד'ס, היינץ, בריטיש איירווייז וטסקו ואחרים אמצו טרנד החדש שבו המותג מדבר בעד עצמו. אבל למה זה עובד? ואיך זה קשור למיתוג האישי שלך?
למה מותגים מוותרים על הלוגו שלהם?
כי הם יכולים.
חברות כמו מקדונלד'ס והיינץ הן כבר סופר-אייקוניות. הן לא צריכות לצעוק את השם שלהן – אנחנו מזהים אותן גם בלי.
צבעי האדום-צהוב של מקדונלד'ס כבר גורמים לנו לרצות צ'יפס.
הקשת המעוגלת של היינץ מזכירה לנו את הקטשופ שלהם, גם בלי האותיות.
כשמותג כל כך חזק, הוא לא צריך להציג את עצמו – הקהל מזהה אותו לבד!
זה מה שנקרא מיתוג בבעלות מלאה – כשמותג מחזיק סמלים כל כך חזקים, שהם עושים את העבודה במקום הלוגו.
המותגים שמרשים לעצמם לשחק עם הלוגו הם אלה שבנו זהות יציבה לאורך שנים.
בריטיש איירווייז מחזקים אצלנו את תחושת ההתרגשות של נסיעה חדשה, ולכן הם יכולים להראות רק חלק משמם – ואנחנו נשלים את השאר לבד.
כשיש לך נוכחות יציבה, אתה לא חייב להגיד הכול – אנשים כבר יבינו לבד.
איך זה רלוונטי לך?
אם אתה רוצה למתג את עצמך בצורה חזקה, חשוב שתהיה לך שפה עקבית:
טון דיבור קבוע בין אם אתה כותב פוסטים או מעביר הרצאות.
סגנון ויזואלי שמזוהה איתך איך נראים התכנים שלך? איזה צבעים או אלמנטים אתה משתמש בהם?
ערכים ברורים מה הקהל שלך יודע שהוא תמיד יקבל ממך?
מה יוצא להם מזה? מותגים שמסוגלים לוותר על הלוגו משדרים ביטחון. הם בעצם אומרים: "אנחנו כל כך מוכרים, שלא צריך להסביר מי אנחנו."
מה המסקנה הגורפת?
מיתוג חזק הוא הרבה יותר מלוגו – הוא שפה שלמה.
אם יכולים לזהות אותך בלי לקרוא את תג שלך – כנראה עשית משהו נכון.
בדיוק כמו שהיינץ יכולים להשמיט את השם והקהל עדיין יזהה אותם, גם אתה יכול ליצור מיתוג כל כך חזק שאנשים יזהו אותך לפי הסגנון שלך, לפני שהם אפילו רואים את השם שלך.
אז… מה הסימן המוכר שלך?
אדום. שחור לבן.
טיפוגרפיה.
אודם אדום.
