כתיבה היא כלי זמין ופשוט לכל אדם שרוצה לשפר את איכות חייו. נכון שאני לא אובייקטיבית. בכל זאת כותבת כבר יותר מארבעה עשורים ומתפרנסת כבר יותר מעשרים שנים אבל אני לא אומרת סתם זה כבר בדוק גם על כל אחד אדם.
פעם אחר פעם אני מתרגשת לראות את הקסם מתרחש אצל אנשים אותם בתהליכי הצמיחה שלהם באמצעות כתיבה. זה יכול להיות כשמפצחים את סיפור המותג, בכתיבת הרצאה, במהלך המפגש השלישי של סדנת הכתיבה. בכל הזדמנות שאני מחברת בין אנשים לכתיבה זה לובש צורה.

מה זאת כתיבה בשבילכם?
כשכתבתי את המפגש השלישי בסדנה שלי התשובות שקבלתי היו מגוונות: מדייקת, מגדירה, עוזרת לי להבין את הערך שלי, עושה לי סדר במחשבות, משפרת לי את מצב הרוח, עוזרת לי לתכנן תוכניות וגם מרגיעה, ממקדת ומשמחת.
תודו שנשמע שווה.
בהתחשב בעובדה שלא צריך ללמוד את זה (גם כבוגרים מערכת החינוך לכתוב אנחנו יודעים) וזה חינם אין כסף.

איך חיים כתיבה?
כותבים. מכוונים שעון רבע שעה לפני. מחברת לצד השולחן עם כלי כתיבה נוח לכם. לפני שאתם מצחצחים שיניים, אתם כותבים.
שלושה עמודים. כותבים מה שאתם רוצים. בלי ביקורת. בלי תוכנית. בלי לחשוב. לתת לעט לרוץ על הדף ולכתוב מעצמו.
ג'וליה קמרון מחברת הספר "דרך אומן" קוראת לתרגיל הזה "דפי בוקר". קבלתי את הספר הזה לפני יותר מעשרים שנה. מודה שבקריאה ראשונה הוא היה נשמע לי קצת "רוחני" אבל זה היה בתקופה ש"רוחניות" הייתה נשמעת לי קצת כמו מילה גסה. בלי לחשוב, מתוך דחף פנימי התחלתי לכתוב. הארון שלי עמוס מחברות מתקופות שונות של חיי בהן המחברת הייתה חברה טובה, אוזן קשבת וכותל גם יחד.
מידי פעם אני פותחת באקראי מחברת זו או אחרת ואני מתרגשת לקבל הצצה לחיים של אישה שאני כבר לא. אנחנו משתנים, מתבגרים, חיים חיים עמוסים ושוקקים ואנחנו לא זוכרים. כתיבה היא דרך לתעד את המסע האישי שלנו. כשאנחנו מתעדים אותו, אנחנו מתרגלים גם את היכולת לסלול את הדרך קדימה.
הכתיבה מעניקה משמעות לדברים שאנחנו עושים, עוצרת מהימים לחלוף בלי להותיר סימן.
כאשר אנחנו מדייקים בכתיבת התוכניות שלנו היא יכולה ליצור עבורנו מציאות חדשה.
הכתיבה היא אמצעי לשפר את הדיבור הפנימי שלנו עם עצמנו. אני גיליתי כשאני מדברת עם עצמי (לא בקול רם ליד אנשים…) על הנייר אני לומדת דברים חדשים.
באחת הסדנאות שערכתי ספרה לי אחת המשתתפות שהיא כעסה מאד על קולגה במקום העבודה. בהשראת המפגש היא הניחה מחברת ליד מיטתה ובבוקר לפני שהלכה לעבודה, כילתה זעמה בין השורות. לעבודה היא הגיעה רגועה ומפויסת.
מה היה קורה אם לא הייתה כותבת דפי בוקר? לטענתה הייתה וזה ציטוט "מדביקה אותה לקיר".
בקיצור, לרשימת סגולותיה של הכתיבה אפשר להוסיף – מצילת חיים.

איך מתחילים לכתוב?
קונים מחברת יפה ועטים צבעוניים (בשביל כל מצב רוח).
מניחים ליד המיטה
מכוונים שעון.
כותבים כל יום  15-20 דקות לפחות (עדיף יותר).
כותבים בלי לעצור. בלי לחשוב. בלי שיפוטיות. בלי לקרוא. (שלושה עמודים)
כותבים שבא.
כותבים גם כשלא.
ממשיכים לכתוב.


אפשר לשלוח לך תובנות, 
הצעות ומילים שוות?


שם ומשפחה*
כתובת אימייל*
מס' טלפון