פוסט ארוך על חדוות המשבר או שמחת הכישלון

עם כל הסיכומים המרגשים לעוד שנה ברזומה, וספירת ברכותיי  (תרגום חופשי לביטוי COUNT YOUR BLESSING) ויש המון טפו טפו טפו. אני רוצה לתת מקום של כבוד גם למשברים וכישלונות.
שנת  2018 כללה גם משבר לא פשוט. כשאת עצמאית האישי והעסקי הם היינו אך.
כמו אוברדרפט או עליה במשקל ,המשבר התגנב לו לאט לאט.
לא לקחתי אותו ברצינות בהתחלה, חשבתי שהוא סתם מצב רוח חולף.
ביוני הבנתי ש"נרדמתי בשמירה" – יולי, אוגוסט חופשת הקיץ ובספטמבר התרכזו החגים ולי אין תוכנית פעולה.
שלא לציטוט, אמרתי ליקום שנמאס לי ממה שאני עושה והוא הקשיב.
פתאום הכול נעצר ומקור פרנסתי הרשמי בשנתיים האחרונות יבש.
היו לי שתי סדנאות שנסגרו ממזמן, קצת "זנבות" של פרויקטים מסתיימים. באותה תקופה נכנסו לי שניים שלושה פרויקטים שווים אבל זה לא הספיק, אז לקחתי פרויקטים לא נכונים.
באיזה שלב ידעתי שהם לא נכונים? עוד לפני אישור הצעת המחיר.
(איך יודעים מה זה פרויקט לא נכון זה נושא לטור בפני עצמו, רושמת לפני לדיורים הבאים).

נכון שמשברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים ומעסק ואם עושים לא טועים…
הכול נכון. אבל ברגע האמת זה הרגיש פשוט חרא.
הגוף אמר את דברו עם גב תפוס וכתף מודלקת.
המועקה התנחלה לי בחזה ובאופן כללי הרגשתי שאני לא נושמת.
זה כאב
זה ביאס
זה היה פאקינג מפחיד. ראיתי כבר איך אני בונה אוהל קטן ועוברת לכיכר בכניסה לישוב עם הנוער.
לא ראיתי את האור ולא יכולתי לעצור את הדמעות. הן פשוט קפצו להן מן העיניים בלי התחשבות ובמצבים מביכים.
ובעיקר רציתי להיכנס למיטה ולא לצאת עד בכלל.
אם בכלל.
היו ימים שנכנסתי למיטה. ראיתי ברצף עשרות פרקים בסדרות גרועות במיוחד, שלדעתי השחקנים לא ראו בעצמם.
שבועיים נמחקו לי מלוח השנה. הייתי מאוד מאוד עצובה.
הקיץ הזה היה אמור להיות חגיגי בגלל יומולדת 50 אבל לי לא היה מצב רוח לחגוג שום דבר.

איך יצאתי מהמשבר (ומהמיטה)?
הסכמתי להודות בפני עצמי שאני במשבר. זה כבר לא מצב רוח או קמתי על צד שמאל. יש פה בעיה שאני צריכה למצוא את שורשיה ולמצוא לה פתרון.
כתבתי מלאן. שאלתי שאלות ומילאתי מחברות.
הבנתי שאני צריכה עזרה וחיפשתי אותה.  קודם כל מהחברות האהובות שלי וגם מאנשי מקצוע.
הלכתי להרצאה של מיטל צ'סנר שנתנה לי כאפה ועשתה לי סדר בראש.
המשכתי לעשות  בקצב שלי. רק במבט לאחור הבנתי שעשיתי המון גם כשהרגשתי שאני ממש לא זזה.
לקחתי הלוואה ושלמתי כסף על ייעוץ  וכלים מקצועיים.
לאט לאט עם תום חום יולי אוגוסט ובוא הסתיו, הדברים התחילו להסתדר.

ואז  גילתי שגם כשאני חושבת שנגמר לי יש שם לי עוד הרבה.
שאני מוקפת אנשים שאוהבים אותי ומוכנים לעזור אם רק אבקש
שאלתי שאלות ועניתי עליהן : מה גרם למשבר? מה לא עובד? מה אני אוהבת בעסק? מה אני לא אוהבת? ועוד .
בעקבות התשובות, שיניתי את כל מודל הרווח של העסק שלי וארזתי את הידע שלי למוצרים חדשים
התחלתי לשווק באופן אקטיבי ושיטתי ולא מסתמכת רק על פה לאוזן
בניתי תוכנית שנתית לעסק שלי
והמשכתי לעשות. לא הכול הצליח למשל,  העלאתי קמפיין לסדנאות שלא הביא תוצאות הורדתי אותו. עשיתי ודייקתי. מדייקת עד עצם היום הזה.

כל שנה מאתגרת ומביאה את משבריה.
אבל שנת 2018 הייתה עבורי התמודדות עם משבר בצורה אחרת – ברגע שהודיתי בקיומו, ניהלתי אותו ובזכות זה הוא היה קצר יחסית.
אם זה קורה וסביר שזה יקרה (בלי לחץ) גם לי לא בכזאת עוצמה אבל כאמור משברים הם חלק מהחיים אז אני צריכה לזכור לקחת אוויר.
להקיף אותי באנשים הנכונים (ולא שואבי אנרגיה ומדכאים למיניהם).
לבקש עזרה בכל תחום שנדרש ונדרש.
להשקיע כסף אם צריך כי בדרך כלל צריך להוציא כסף בתקופה שאני והעסק תקועים.
לשים את הפחד בצד. הוא שם ואי כל הקלישאות נכונות. אפשר להתעלם ממנו אבל לא לתת לו לשתק את העשייה.
לחשוב יצירתי- כמות סיעורי המוחות שאני ניהלתי בטיולים ליליים עם הכלבה שלי או בהליכות סביב הבלוק בלתי נספרת.
לקחת סיכונים מחושבים ולהתייעץ עם מי שצריך.
ולעשות.
לא להפסיק לעשות.
למצוא את הדברים שיתנו לך אנרגיה לעלות את העלייה הזאת, לעצור שניה בצד לקחת אוויר ולהמשיך, כמאמר המשפט ההוא: אם קשה לך אז סימן שאת בעליה.
אז למה שמחת הכישלון/חדוות המשבר? כי אם עושים מה שצריך כשזה מגיע, הכישלון הופך לשיעור ולקפיצת מדרגה הנדרשת בעסק. כי המשבר הזה קורה בדרך כלל (לא מדברת על מחלות ותאונות שלא נדע) כשאנחנו לא קשובים לרחשי ליבנו.
כל הקלישאות נכונות.

יאללה 2019 אני מוכנה.
כל כך מוכנה
ואם תביאי לימונים אני אעשה מהם מוחיטו או קפירניה או אוסיף פלח לג'ין וטוניק.
לימונדה זה לחלשים