שרון
איך מזהים מחסום כתיבה?
כשתפגשו בו אני מבטיחה לכם שתזהו אותו אבל אם אתם ספקניים לגבי זה, להלן כמה מאפיינים בולטים מניסיוני האישי.
דף לבן.
מסך מרצד.
פתאום כלום. ריק. ואקום. שקט. רעש. חושך. תחושת מחנק.
זיעה קרה.
בנוסף לסממנים הפיזיים, מחסום כתיבה בא לידי ביטוי בדחיינות של משימת הכתיבה המדוברת
בשילוב אין סוף תירוצים.
לעומת זאת, חריצות בלתי נדלת ותשוקה עזה לעשות דברים כמו קיפול כביסה, פירוק המדיח, ניקיון המקלחות (כשאת עובדת בבית) וכל מיני פעילויות זניחות שהופכות להיות אטרקטיביות במיוחד.
אז אני יודעת בוודאות שנתקלתי במחסום כתיבה.
זהינו.
איך לעבור מחסום?
קודם כל לא להילחץ. נכון, קל להגיד, קשה יותר לעשות ועדיין אין ברירה.
- לצאת להליכה
- לעשות שקט (לכבות את הנייד גם רטט זה לא מספיק שקט).
- לשרטט מפת חשיבה/תרשים זרימה של משימת הכתיבה.
- לשאול שאלות כדי לצאת מהתקיעות ואז מגלים שאתם דווקא יודעים הרבה יותר ממה שאתם חושבים. (הכוונה לשאלות רלוונטיות לא האם יש גלידה? אלא קשורות למשימת הכתיבה)
- לדבר עם משהו.
- לכתוב למרות הכול – באופן חופשי ומשוחרר מה שעולה על הנייר עד שהמחסום יתפוגג ודברים רלוונטיים יופיעו על הדף.
- לשחרר לעת עתה את מלאכת הכתיבה. מחר גם יום. או עוד שעה.
בשורה התחתונה: כמו בחיים עצמם, מחסומים הם חלק בלתי נפרד מהכתיבה.
