שימו אותי בחנות ספרים (תכלס לא צריך לשים אותי, אני שמה את עצמי) ואני יכולה לשכוח את עצמי שעות. סוג של מדיטציה.
עם כל הכבוד לסטימצקי ורשת ספרים, אני אוהבת חנויות ספרים בחו"ל.
ענקיות או קטנות, רשתות או פרטיות.
אני תמיד חייבת למצוא חנות ספרים ולהשתקע בה באופן זמני.
אוהבת להריח את הריח של הדפים.
אוהבת לראות את עיצוב עטיפות.
אוהבת להתיישב לי ולצלול בין הדפים ולקלוט מילים ורעיונות.
הדבר היחידי שקשה לי בחנויות ספרים זה הדיכאון הקל שאופף אותי כשאני מכירה בעובדה מצב שאני בחיים לא אצליח לקרוא אחוזון מכל מה שיש שם על המדפים.
אולי זאת הנחמה שלי של הטיולים בין המדפים זה לפחות אני מסתכלת, נוגעת, מריחה (אצלי ספרים זאת חוויה רב חושית) וסופגת השראה ורעיונות.
ובגלל שאני לא יכולה לקנות את כל הספרים שאני רוצה. אני מצלמת כריכות ודפים פנימיים בכפייתיות ושומרת לי לרגעים נטולי השראה.
עד הפעם הבאה.
בשורה התחתונה: תעשו לעצמכם טובה. בפעם הבאה כשאתם בחו"ל תפנו לכם שעה שעתיים לרביצה בחנות ספרים.
